גור אריה ואח' נ' הבנק לפיתוח תעשייה בע"מ

החלטה

בפני בקשה לצוות על התובעים ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע בתיק בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

"במסגרת השיקולים המנחים להפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט בהטלת ערובת הוצאות, פועל, בראש ובראשונה, השיקול כי אמצעי זה יופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת, מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לבית-המשפט מוכרת כזכות קונסטיטוציונית, וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה (השופט ש' לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלים מתכת בע"מ [2], בעמ' 650).

יתר-על-כן, בהטלת ערובת הוצאות יש כדי לפגוע בזכות הקניין של התובע המוכרת כזכות יסוד מכוח סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם מבחינה זו, ומכיוון שמדובר בזכות חוקתית, הטלתה של ערובה העשויה לכרוך עמה פגיעה כזו, מן הדין שתיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראה ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [3], בעמ' 35)."

ראה: רע"א 00 / 2808 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פד"י נד (2), 845.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים (בבקשה זו) ובכתבי הטענות העיקריים בתיק, באתי לכלל דעה כי בעניין דנן לא נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הטלת ערובה. אין לומר שהתביעה אינה מבוססת כלל ולא הונחה בפני הוכחה ברורה כדבעי כי יש סכנה שהמבקשת תתקשה לגבות הוצאותיה במידה המחייבת הפקדת ערובה להוצאות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: